החלטה בתיק בש"פ 4041/05

א.        בקשה מטעם המדינה מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 להורות על הארכת מעצר שנייה של חמשת המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 8.5.05, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1120/04 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, לפי המוקדם.

ב.        (1)    כתב האישום מגולל חמישה אישומים. הוא מייחס למשיבים 3-1, בין היתר, עבירות של רצח בכוונה תחילה, הריגה, ניסיון לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. למשיב 4 מיוחסות עבירות של סיוע לרצח, גרימת מוות ברשלנות וסיוע לאחר מעשה, ולמשיב 5 מיוחסות עבירות של ניסיון לרצח, קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק ומתן אמצעים לביצוע פשע.

           (2)    האישום הראשון עוסק בקשר שקשרו - כנטען - המשיבים 1, ,3 ו-5, עם אחר, ירון סנקר, ועם אדם נוסף קשר לרצוח את שמעון זריהן. האישום השני דן בקשר שקשרו המשיבים 1, 2 ו-3 עם סנקר לרצוח את שלום דומרני. האישום השלישי סובב סביב קשר שקשרו המשיבים 1 ו-3 עם סנקר לרצוח את יעקב אלפרון. האישום הרביעי עוסק בקשר שקשרו המשיבים 1 ו-3 עם סנקר לרצוח אנשים הקשורים ביצחק אברג'יל. האישום החמישי דן בקשר שקשרו המשיבים 1, 2, 3, 5, עם סנקר ובסיוע משיב 5 לרצוח את חיים שאבי. כתוצאה מפעולות המשיבים נרצחו או נפצעו קשה אחדים מן המיועדים להתנקשות, וכן נרצח אחר.

           (4)    המשיבים נעצרו בבית המשפט המחוזי עד תום ההליכים נגדם (החלטות השופט כבוב מן הימים 12.9.04 ו- 27.9.04). בית משפט זה דחה עררים על החלטות למעצרם של משיב 2 (השופט לוי, 26.12.04), משיב 4 (השופטת נאור, 14.10.04), ומשיב 5 (השופט ג'ובראן, 11.1.05), כך גם באשר לבקשות לעיון חוזר מטעם משיבים 1, 2 ו-4 (השופט כבוב, 27.1.05); ערר נדחה (השופטת פרוקצ'יה, 4.4.05). כן האריך בית משפט זה (השופט לוי) מכוח סעיף 62 את מעצרם בארבעים וחמישה ימים נוספים, תוך ציון כי אם לא תימצא דרך להקדים את הדיונים בעניינם - כדבריו - "יהיה להשקפתי מקום לשוב ולשקול אם מוצדק להוסיף ולהחזיק את המשיבים בתנאי מעצר".  ואולם, ההוכחות במשפט טרם החלו, הגם שהמשיבים 4-1 עצורים מ-12.5.04 והמשיב 5 מ-3.6.04. הן קבועות כיום לנובמבר 2005 ואילך, אמנם למספר רב של מועדים (48) עד סוף פברואר 2006. בהחלטה מיום 4.4.05 ציינה השופטת פרוקצ'יה את הקושי שנוצר, וכן כי העניין  הועבר לטיפול הדרג העליון במערכת השפיטה, וכי  מדובר בצעדים לתוספת כוח שיפוטי בבית המשפט בתל-אביב.

           (5)    בבקשה הנוכחית צוין כי למשיבים 1, 2, 3, ו-5 עבר פלילי, וכי המשיבים 1, 2, ו-5 נדונו בעבר למאסר ולחובתם מאסר על תנאי בר הפעלה. נטען, כי כנגד המשיבים קיימת עילת מעצר מכוח חזקת מסוכנות הנלמדת מטיב העבירות המיוחסות להם, מדרך הוצאת תכניות החיסול לפועל, ומן הפעולה כקבוצה מאורגנת. עוד נקבע לגבי המשיב 4, כי התנהגותו מגלה נטילת חלק אקטיבי באישום כנגדו, וכי דפוס פעולה מקובל של ארגון פשיעה כולל הסתייעות בגורמים נורמטיביים - לכאורה, נטולי עבר פלילי. כמו כן, נטען כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנות המשיבים.

           (6)    אוסיף, כי לפניית פרקליט המדינה בחודש מארס 2005 למנהל בתי המשפט כדי למצוא פיתרון לבעיה, השיב הנשיא אוקון, כי לאחר 19.5.05 צפויה, בכפוף להחלטתו של נשיא בית המשפט המחוזי, קביעת מותב נוסף בבית המשפט.

           (7)    (א)     בדיון בפני טענו באי כוח הצדדים באריכות. בא כוח המשיב 1 ביקש הרחבת הרכב בדיון בבקשה זו, נוכח העובדה המצערת שמזה שנה עצורים המשיבים ומשפטם טרם החל. בא כוח המדינה סבר כי אין בכך צורך נוכח הסיכוי לפתיחת ההוכחות בקרוב. לטעמי אין מקום להרחבת הרכב לעת הזאת; המדובר בבעיה מינהלית מערכתית קשה, שבית משפט זה והדרג הבכיר בו ערים לה, וכך גם נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, וכנמסר נעשה מאמץ למצוא לה פתרונות חרף העומסים הקשים. השאלה שלפתח היא האיזון בין שלום הציבור והאינטרסים הציבוריים, לבין זכויות המשיבים. על פי המקובל עלינו ישנה "נקודת איזון" עיונית מסוימת ביניהן, הנעה ככל שחולף הזמן, ומיקומה ותוצאותיה הן האתגר להכרעה.

           (8)    (ב)     בא כוח המדינה, עו"ד כרמל, טען כי החלטת השופט לוי מיום 20.3.05 משמעה הצורך בהקדמת הדיונים מנובמבר 2005, אך התשובה לכך ניתנת במכתב מנהל בתי המשפט שלפיה יהא פתרון לאחר 19.5.05; בכך יש תחילת פתרון לבעיה. הדברים אינם בידי הפרקליטות, ומכל מקום גם ההרכב הנוכחי קבע (כפי שצוין לעיל) 48 מועדים בין 1.11.05 ל-28.2.06. לשיטת המדינה, גם בהמשך להחלטת השופטת פרוקצ'יה מ-4.4.05, אין מקום להבחנה בין המשיבים, ובאשר למשיב 4 החלטות השופטים כבוב, נאור ופרוקצ'יה לגביו מדברות בעדן. אין יסוד לומר שמסוכנות המשיבים פוחתת בחלוף הזמן, ויש לשוות לנגד עינינו את האינטרס הציבורי, בעידן של אלימות. הגם שקצב המשפט אינו טוב, אין - כנטען - מנוס מהמשך המעצר.

           (9)    בא כוח משיב 1, עו"ד פלדמן, טען כי המעצר הוא משרתו של המשפט, וכשאין משפט אין מקום למעצר. המינויים שיהיו בבית המשפט המחוזי הם בחינת "רבות מחשבות בלב איש", אך אין עדיין מותב חדש, וזכויות הנאשמים מה יהיה עליהן. ההגנה החוקתית ניתנת דווקא לסוג כזה של נאשמים, ובית המשפט הוא המגן היחיד למי  שאמנם יש ראיות לכאורה נגדם בעבירות קשות, אך הם טוענים לחפות,  ומכך שיש לאפשר להם לחקור את עד המדינה. זכויות הציבור הובאו בחשבון על-ידי המחוקק, אך נקבעו גבולות וגדרות, וכאן עסקינן במשפט שלא יחל בטרם חלוף 17 חודשים מהמעצר.

           (10)   בא כוח משיב 2, עו"ד וישניא, טען כי האמירות שלפיהן הושג פתרון אין להן על מה שיסמוכו. עד המדינה בו מדובר חוזר בו מהודעותיו ויתנהל משפט זוטא; האחריות לעיכובים מוטלת על התביעה, שכן לא נמסר לסניגוריה כל חומר החקירה במועדו. האיזון מופר כליל; ניתן להעמיד חלופות שיכללו אמצעים למניעת הסיכון לציבור.

           (11)   באת כוח משיב 3, עו"ד סויד, טענה שאין מקום לקבל את דברי המדינה במקרה זה, שכן אין כל סיכויים לסיום המשפט גם בהארכה הקרובה, במשפט שבו מספרי ענק של עדים; אף בעבירות רצח שוחררו נאשמים לחלופה, כעולה מפסיקה שקיבצה והגישה.

           (12)   בא כוח משיב 4, עו"ד קואל, טען כי אין כל צפי לסיום ההליכים, ולגבי שולחו די בהימשכות עד כה כדי להסיט את נקודת האיזון; המדובר בחוקר פרטי נטול עבר פלילי ובעל רקע של כמעט עשור בשירות הקבע בצה"ל. הוא כופר באישומים, מצוי במעגל החיצוני של העבירה, הראיות נגדו נסיבתיות, ואף אם נקבעה מסוכנות יש לערוך בינה להימשכות ההליכים שקלול ראוי; הפסיקה מוכיחה כי במקרים מסוימים שוחררו נאשמים נוכח ההימשכות. יש למצוא חלופה שתנטרל סיכון, וזאת באמצעות תסקיר מעצר.

           (13)   בא כוח משיב 5, עו"ד ברקי, ביקש אף הוא להבחין בין שולחו לבין האחרים, והשוה בינו לבין פרשת בש"פ 3138/05 חסיד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) שניתנה בה החלטה לבדיקת חלופת שחרור, שכן חלקו של משיב זה מועט יותר, כנטען, הוא נזכר בקושי בהחלטת המעצר הכללית של השופט כבוב; ככל שהמעשים פחותים פוחתת עילת המסוכנות; עברו הפלילי אינו כבד, ואינו בעבירות אלימות, ואף כאן הוא מואשם אך בסיוע, וניתן איפוא להגיע לחלופת מעצר.

           (14)   בא כוח המדינה השיב באשר לעד המדינה (טענת משיב 2), כי הפוטנציאל הראייתי קיים ואינו מתכרסם בטענת החזרה מהודעותיו. באשר למשיב 4 הפנה להחלטת השופטת פרוקצ'יה מ- 4.4.05; באשר למשיב 5, בפרשת חסיד היה חלק מההחלטה שינוי בהערכת הראיות, מה שאין כן כאן. באשר לטענה החוקתית, סעיף 62 המאפשר הארכת מעצר הוא חלק מהמתווה החוקתי, המגן על זכות הציבור לחיים.

ג.        (1)    אין חולק - ולא ייתכן חולק - כי מצב בו יימצאו אנשים במעצר 17 חודשים (על פי המתווה הנוכחי) ללא שעניינם יידון, וזאת אף אם הם נאשמים בעבירות חמורות ונקלות, אינו יכול להיות ראוי. גם נאשמים אלה, אף אם בעתיד יידונו לתקופות מאסר ארוכות (וכמובן איני מביע דעה לגופם של דברים) לפי שעה בחזקת חפות הם, ומכל מקום, בגדרי כבוד האדם, זכאים הם כי משפטם ייערך. מנגד עומד האינטרס הציבורי הברור להגנה על הציבור, פשוטה כמשמעה, מפני מי שהוכרז עליהם כי יש ראיות לכאורה לאשמתם בעבירות חמורות ביותר, ושמסוכנותם עולה לא רק מן החזקה הסטטוטורית אלא גם מן הנסיבות, ולגבי רובם גם מעברם הפלילי. המסר מטעם מערכת בתי המשפט הוא, ככל הנראה, כי בעוד ימים אחדים תיערך השבעת שופטים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ובעקבותיה ייקבע הרכב העשוי להקדים את הדיונים. אכן, הדבר הכרחי וחיוני במקרה דנא, שכן כוונת המחוקק באשר למשכם של משפטים פליליים המתבטאת בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) כבר אינה מתממשת במקרה דנן, ובאופן ברור, והאפשרות להארכה לפי סעיף 62 אינה אלא נחמה פורתא. עם זאת, לטענה החוקתית בענין סעיף 62 כבר נדרשתי בבש"פ 627/05 מדינת ישראל נ' אלזם (טרם פורסם) ולא אחזור על כך. לטעמי אין המדובר בשאלה חוקתית אלא בשאלת יישומו של החוק, ובשאלה זו לא הצליחה המערכת במקרה דנן למרבה הצער, עם כל ההצדקות האובייקטיביות בדמותו של עומס בלתי נסבל.  

(2)      ואולם, כפי שציינה השופטת חיות בבש"פ 12047/04 מדינת ישראל נ' בן ישי "המצב שבפנינו כופה עלינו בחירה בין שתי רעות.. בבחירה שבין שתי הרעות... אני סבורה כי יש להעדיף את המשך שהותו של המשיב במעצר וזאת נוכח מסוכנותו הרבה..." ידי רועדת לשחרר, לעת הזאת, את מרבית המשיבים במקרה דנן לחלופה, נוכח מסוכנותם הקשה והמוכחת, ונוכח שלום הציבור. אני כולל בכך לעת הזאת גם את המשיב 5, נוכח עברו. אולם, ההארכה ניתנת לשלושים יום בלבד, מיום 8.05.05. ככל שלא ייקבע במהלך תקופה זו הרכב שיוכל לעמוס עליו תיק זה באורח רצוף ממועד מוקדם - והחודשים הארוכים מכאן ועד נובמבר הם בהחלט משמעותיים לאדם שבמעצר - ישוב בית משפט זה וידון. אני מקווה שהנסיבות לא יהיו כאלה שיהא צורך להכריע בין הפטיש לסדן, שכן האינטרס הציבורי בנסיבות יהיה ניזוק בכל מקרה, הן אם תיטה הכף לשחרור, והן אם יישארו המשיבים במעצר ללא משפט.

(3)      באשר למשיב 4, ער אני לקביעות בית המשפט המחוזי ובית משפט זה לגביו בעבר וגם זה לא כבר. הן מקובלות עלי; לא הייתי מעלה על דעתי לשקול תסקיר וחלופה בתנאים רגילים. ואולם, חלוף הזמן, המצטרף לעברו הנקי, שהוא לדידי שיקול חשוב, ולחלקו שבכל זאת אינו מרכזי בתיק, מטה לדעתי לעת הזאת את הכף לכיוון בדיקתה של חלופת מעצר, ודוק - בדיקתה לעת הזאת בלי קביעת מסמרות. יוזמן איפוא תסקיר מעצר שיבדוק הן את מסוכנותו הן חלופת מעצר שאינה בביתו - אם ניתן למצוא כזאת - שתמזער את מסוכנותו ותכביד בבירור על כל מחשבת הפרה הן באשר לפיקוח רצוף ואחראי, הן באשר להפקדות וערבויות. התסקיר יונח תוך 21 יום לפני בית המשפט המחוזי, וכאמור איני קובע מסמרות באשר לתוצאה. אטעים שוב, כי לא הייתי מחליט כך כל עיקר אילולא היה ברור בנסיבות הקיימות שהמשפט יימשך זמן רב גם לכשיחל; המדובר במאות עדים, ולכן בקשת המדינה להארכה בתשעים יום או עד למתן פסק דין בתיק, לפי המוקדם, גם אם נוסחה כשיגרת בקשות אלה ובלי משים, אינה משקפת את המציאות בתיק. ראו גם בהקבלה בש"פ 11775/04 מדינת ישראל נ' קקון ואחרים בעניין טובול (טרם פורסם) (השופטת חיות). כאמור, לא אוכל לעשות כן באשר למשיב 5, נוכח עברו הפלילי והמאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו, שחרף קיומו שב משיב זה והתריס לכאורה נגד החוק והסתבך בפרשה חמורה זו.

           (4)    סיכומם של דברים, מעצר המשיבים מוארך בשלושים יום מיום 8.5.05; באשר למשיב 4 יוזמן תסקיר מעצר.

           (5)    החלטה זו תובא לידיעת נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב.